בדומה למחקרים המתבצעים על תרופות, דר' סמואל הנמן ממציא ההומאופתיה, פיתח תהליך שנקרא פרובינג.
בתהליך זה הוא בדק כל רמדי (תרופה הומאופתית) למשך 3 חודשים ברצף ותיעד במשך כל יום מה המטופל חווה.
כלומר, בתהליך זה המטופל מעדכן את הרופא כל יום בתחושות ובסימפטומים שלו.
לדוגמא – ריטלין – עלול לגרום לפחד להיות לבד, חרדות, טיקים, גורם לתוקפנות ואלימות.
בתהליך הפרובינג מחלקים את הנסיינים ל 2 קבוצות, לקבוצה אחת נותנים ללא ידיעתם פלסבו ולקבוצה השניה ללא ידיעתם את החומר שאותו רוצים לבדוק ובהמשך להכין ממנו תרופה ההומאופתית (הרמדי), כלומר ניסוי כפול סמיות.
כך למעשה כל יום בערב האדם שמשתתף בניסוי מדבר עם הומאופת ומעדכן אותי בתחושות, ובמשך 3 חודשים.
בתום 3 חודשים, מארגני הפרובינג רואים אילו סימפטומים חזרו על עצמם אצל הרבה משתתפים. למשל: מתוך 100 איש 50 הפכו לעצבנים. ככל שהסימפטום יצא אצל יותר משתתפים ניתן לו דירוג יותר גבוהה, וכך בספר הסימפטומים בהומאופתיה רואים את הדירוג של כל רמדי לכל סימפטום. לאחר מתקיימת וועדה (תהליך שנמשך כמה שנים) שבסופה מתקבלת התרופה לספר הסימפטומים ההומאופתי.
הנאמן התחיל בהתחלה את הפרובינג במינונים מאד גבוהים. הסימפטומים היו מאד חריפים ברמה הפיזית. למשל ברמדי (תרופה הומאופתית) מעוקץ של דבורה החלו הנסיינים במינונים גבוהים להרגיש עקצוצים, נפיחות וכד'. ולכן הנמן התחיל לדלל יותר ויותר את החומר.
בתהליך פרובינג נוסף של עוקץ של דבורה במינונים נמוכים יותר, גילה הנמן שכשאר הדילול גבוהה יותר יוצאים בפרופינג הרבה יותר סימפטומים נפשיים ופחות סימפטומים פיזיים. כלומר הנפשיים יבלטו יותר.
כלומר – ככל שהחומר מדולל יותר כך יש פחות סימפטומים פיזיים ויותר השפעות על הנפש.
כך ברמדי מעוקץ של דבורה, ככל שדיללו יותר ויותר את החומר, כך הבחינו שנסיינים רבים מדווחים שנעשים חסרי מנוחה, קנאים, עם בעיות היררכיה, התנהגות ילדותית, שיבושים במחזור ובפריון ועוד', חלומות שעפים עם כנפיים ועוד.
כך הבין הנמן שמחלה היא אף פעם לא רק בגוף, אלא גם בנפש. כיוון שבפרובינג (בניסוי) ראו שאנשים מפתחים סימפטומים גם בגוף וגם בנפש.