דר' סמואל הנמן, ממציא ההומאופתיה, לפני כ 250 שנים התעניין במחלת המלריה, לכן החליט לחקור את התרופה למלריה שמורכבת מהחומר כינין (מקליפת עץ הכינין), חומר זה נמצא גם במי טוניק (החומר שמכיל את הטעם המר).
חלק מתופעות הלוואי האופייניות למלריה הן חום מחזורי, עולה ויורד עם הזעות יתר, שלשולים, חולשה ועוד, עד שהאדם מותש ומת.
חלק מהמטופלים שלקחו את התרופה פיתחו תופעות גרועות יותר והמחלה החמירה להם.
כאשר הנמן היה בשנות 40 לחייו, החליט לחקור את החומר כינין על עצמו והחל לקחת מנות במינונים עולים.
הנמן החל להרגיש סימפטומים של מלריה וכך הבין שהתרופה גורמת לו לספטומים של מחלת המלריה!
הנמן הפסיק את המינונים ולאחר שבוע כל הסימפטומים נעלמו.
כך הנמן גילה גילה את החוק הראשון של ההומיאופתיה – דומה בדומה ירפא
כלומר, חומר שגורם לסימפטומים מסוימים, אותם הוא יכול לרפא
הומאו = דומה
פתיה = סבל
בהמשך דרכו של הנמן החל לעשות ניסויים נוספים על בסיס אותו העקרון – דומה בדומה ירפא. למשל: הנמן גידל כבשים, ושם לב שכאשר הן היו אוכלות קוץ מסוים הן היו מפתחות שיעול יבש וטורדני בלילה. הנמן ראה שאחד מ 11 הילדים שלו השתעל שיעול שדומה לשיעול הכבשים, הוא לקח את אותו הקוץ שגורם לשיעול, דילל אותו מעט במים ונתן לבן שלו וזה עבד – השיעול פסק.
במקרה הזה למשל הנמן למד שמספיק מינון מאד נמוך ועדין כדי ליצור השפעה ושזה יעבוד.
כך במקרה אחר קולגה של הנמן סיפר לו שיש לו כאבי שיניים כמו "זצים" חשמליים ושיש צמח שהוא אוכל שעוזר לו ומקל את הכאב.
הנמן החליט לאכול מהצמח הזה והרגיש בדיוק את אותם "זצים" חשמליים בכל הגוף. ועוד שם לב שאם לקח יותר מדי היו לו ימים שלמים של כאבים דומים.
דוגמא נוספת למשל בצל – בצל גורם לעיטוש, דמעות שהן תגובה של הגוף ליובש שהבצל עושה.
לכן הבצל יכול לעזור לאלרגיות, שפעות וצינונים עם הפרשות מימיות, נזלת כמו מים שקופה.
עוד דוגמא מעניינת היא עוקץ של דבורה, שתופעות הלוואי של עקיצת דבורה הן נפיחות, התפשטות של רעל, שריפה, חום, בצקת.
לכן גם אלרגיה לדבורים יכולה להיפתר ע"י רמדי (תרופה) מדוללת מעוקץ של דבורה.
ומעניין יותר זה שאותה הרמדי (תרופה) יכולה לטפל לא רק בסימפטומים הפיזיים (כמו נפיחות), אלא גם בסימפטומים הנפשיים. למשל: האופי של הדבורים – סוגדות למלכה, חרוצות, תזזיתיות, קנאיות, עם בעיות היררכיה, ולכן הרמדי (תרופה) מעוקץ של דבורה יכולה להתאים לאנשים עם סימפטומים של דברנות מאד מהירה ולהתאים גם להפרעות קשב וריכוז עם תזזיתיות.
דוגמא נוספת היא החומר הרעיל ארסן / ארסניקום – בעבר נהגו להרעיל איתו אנשים (כיוון שאין לו ריח ואין לו טעם). הסימפטומים מתחילים בשילשולים והקאות וממשיכים לחנק עד שהאדם נחנק אל מותו (תחושה מאד מפחידה / פאניקה / חוסר אונים), אנשים במצבים כאלו נאחזים באנשים אחרים ומפחדים להיות לבד (מהפחד שהם הולכים למות). לכן זו רמדי שיכולה להתאים להתקפי חרדה, פחד ממוות, פחד שהכל הולך לקרוס ושהם הולכים לאבד הכל, פחד כלכלי, אובססיביות, שלשולים, הקאות, קור (הגוף קופא), אסטמה.
דוגמא מעולם הצמחים הצמח קמומיל – זהו צמח שיוצר עצבנות גדולה מאד במערכת העצבים, כל דבר מעצבן, כואב וישנה רגישות גדולה מאד לכאב, כאבי שיניים. יש גירוי מכל דבר. לכן תה קמומיל מרגיע. אבל יותר מדי תה קמומיל יכול להתחיל לגרום לסימפטומים! למשל אדם שמרגיש רגוע ויצרוך כמות גדולה מדי של קמומיל עלול להתחיל להיות עצבני ולחוות את הסימפטומים הללו.
הומאופתיה היא רפואת נפש לפני הכל. אם מטופל אומר שהרמדי עזר לו לפריחה אבל לא טיפל במצב הנפשי, אז הומאופת טוב יחליף את הרמדי.
אצל כל מטופל יהיה גורם שונה לסימפטום, לכן בהומאופתיה קלאסית מבררים קודם איך המטופל רואה את העולם ומה הוא מרגיש בדיוק. ורק לאחר מכן המטפלים מוצאים את החומר המתאים ביותר בטבע, וללא דעות קדומות.
לכן חשוב מאד לא לקנות תרופות מדף הומאופתיות! כיוון שרמדי שלא מותאם באופן מדויק עלול לגרום לנזק הפוך.
ישנן חברות אשר לוקחות למשל כמה הרמדיס (תרופות הומאופתיות) שמטפלות בשיעול, ושמים יחד בבקבוק אחד ובמינונים גבוהים מאד, ומוצר זה נמכר כתרופה הומאופתית לשיעול שמתאים כביכול לכולם. מומלץ להיזהר לפני שימוש בתרופות אלו וטרם שימוש בכל תרופה הומאופתית להיוועץ עם הומאופת קלאסי מוסמך.